מיתוסים וסטריאוטיפים

המיתוס מייצג ערכים מרכזיים של החברה, אידיאולוגיה. הוא ממלא תפקידים חברתיים כמו: יצירת לכידות חברתית
ויצירת זהות קולקטיבית של חברי קבוצה מסוימת.

למיתוס יש עוצמה רגשית, יש בו גרעין של מציאות והוא נתפס בקבוצה תרבותית מסוימת ובתקופה מסוימת,
כמייצג אמת שאינה ניתנת לוויכוח או לערעור.

באגדות הילדות שלנו, בסרטים המצוירים ובסיפורים שהקריאו לנו לפני השינה, הזקנים והזקנות היו תמיד כפופי גב,
מהלכים באיטיות, חולניים וזקוקים לעזרה. האפשרות שגם להם, לסבא ולסבתא, לזקן שגר במורד הרחוב, יש חיים
מלאים, מעניינים ומהנים – לא הוזכרה.

על זקנה ודעה קדומה

סטריאוטיפים מהווים תוצר של סיווג אנשים לקטגוריות על פי מין, מוצא, גיל ותכונות אחרות, בתהליך הנקרא קטגוריזציה
חברתית,
סיווג המאפשר להשתמש בניסיון שנצבר בעבר על מנת לגבש

רושם ראשוני על אדם במהירות גדולה יותר.

– דימוי פשטני, סלקטיבי המייחס מכלול של תכונות לאנשים/פרטים ששייכים לקבוצה חברתית/קטגוריה מסוימת. 

הסטריאוטיפ מייצג את הקבוצה כהומוגנית, ולא נעשה ע"י היכרות ישירה עם חברי הקבוצה, אלא משהו חיצוני שנרכש, 

במקרה הזה ע"י התקשורת. שמחקרי ייצוג בוחנים את אופן הצגת הקבוצות השונות בתקשורת, הם למעשה 

בודקים מהם הסטריאוטיפים, הפערים בין הקבוצה עצמה לבין הדימוי שיש לה בתקשורת. בדרך כלל הסטריאוטיפים 

יהיו על קבוצות חלשות, ומדוכאות, אשר מבליטים מספר מאפיינים בהם (סטריאוטיפ יכול להיות גם חיובי).

לדוגמא – פרסומות לחומוס צבר. ניתן לראות דימויים של עממי, נחות, ערסי, פשוט...