עבודת המחקר שלי עסקה בייצוג קשישים
וזיקנה בתקשורת.
נהנתי לעשות את העבודה הזאת, למדתי
הרבה דברים חדשים שלא ידעתי על הקשישים,
כמו למשל איך מתייחסים אליהם בבתי
האבות-המקום בו הם אמורים להרגיש מוגנים.
חששתי מאוד להתפזר בעבודה שלי ולעבוד
על כמה נושאים במקום להתמקד בנושא הספציפי
שאליו אני מכוונת.
במהלך השנה היו עליות וירידות חשבתי
בכלל להחליף את נושא העבודה , נתקעתי בקשיים רבים
במהלך העבודה, התקשיתי להתמקד בנושא
הספציפי שלי אך ישבתי אחד על אחד עם המורה שלי לתקשורת עיונית חלי רוזנבלט על
עבודת המחקר, והיא חידדה לי את הנקודות שאני צריכה להתמקד
בהן.
המפגשים באותם ימים עזרו לי באופן
אישי הרבה מאוד כדי להמשך עבודתי בבית.
קיבלתי עצות והכוונה, ובמשך 3 חודשים
חיפשתי ביסודיות רבה את האינפורמציה אותה אני צריכה
בשביל העבודה.
צפיתי בפרסומות המערבות קשישים
ובחנתי את אופן הייצוג שלהם פעם והיום.
העבודה שלי לא הייתה פשוטה כיוון
שהנושא שלי לא ברור בתקשורת, זאת אומרת שייצוג הקשישים
הוא לא אחיד בכל כלי
התקשורת ובעיקר בפרסומות, מן העבודה שלי ניתן לראות כי גם בערוצי ואתרי
החדשות וגם בפרסומות ייצוג הקשישים הוא גם במקרי אלימות, מחלות, שכחה,
בדידות ועוד
סטריאוטיפים הדבוקים לתדמית הקשיש,
וגם הינו אדם לכל דבר, אדם חכם, בעל
חברים ומשפחה, מסוגל לכושר, לא בהכרח חולה.
אני שמחה שיצא לי להכיר את הנושא
יותר לעומק ולחקור עליו, לגלות שיש עוד פנים לקשישים
ולהעביר את זה לקוראים
דרך העבודה שלי.
אני מקווה שהנושא הזה יעלה לסדר היום
הציבורי ותהיה מודעות לדעה המעוותת על קשישים
במדינתנו ובכלל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה