עבודתי תעסוק
בייצוג
הקשישים בתקשורת.
ההזדקנות נתפסת כמצב שיש
לעכבו ולהימנע ממנו בכל האמצעים, אפילו ניתוחים פלסטיים ושינויים הורמונלים.
כלי התקשורת מלאים
בדימויים של פנים צעירות ודמויות צעירות, המשמשים כדי למכור
כמעט כל מוצר כמו גם את
הנאות החיים עצמם.
אם כבר הקשישים מיוצגים
הדימויים שלהם הם סטריאוטיפים וקיצוניים. קשישים כמעט ולא מיוצגים ואם כן הם נראים בד"כ כנזקקים, פגיעים, חולניים או
סניליים.
שאלת מחקר-
כיצד
מיוצגים הקשישים בתקשורת?
דילמת המחקר-
שיקוף
המציאות לעומת הבניית המציאות בפרסומות
מצד אחד – שיקוף המציאות
תיאור המציאות בצורה אובייקטיבית ושימוש בסטריאוטיפים קיימים
מצד שני – הבניית המציאות
באמצעות עיצוב סטריאוטיפים חדשים \ אי שימוש בסטריאוטיפים
בסקירת הספרות שלי-
שילבתי
מושגים וערכים מעולם של התקשורת, מחקרים כתבות ומאמרים מובלים שרלוונטיים
לשאלת המחקר. המושגים שילוו את שיטת המחקר הם: חופש הביטוי , ייצוג, דימוי,
סטריאוטיפים ומיתוסים, תפקידי התקשורת , הבניית המציאות, מודל סדר יום
ציבורי,מסגור, אסטרטגיית המסר, מודל בארת, תאוריית השימושים והסיפוקים, תקשורת
מסחרית ותפקידי התקשורת בתהליך החיברות.
נמצא כי הקשישים תופסים רק כשני אחוז. הפער הזה גורם להכחדה סימבולית- הכחדה סמלית של אוכלוסיית הקשישים.
עצם ההתעלמות של התקשורת מאוכלוסייה זו והיעדרותה מהמסך, גורמת
לתחושה שאוכלוסייה זו אינה קיימת.
לטענתם של הקשישים, אחרי גיל 60 החברה לא מחשיבה אותם כאזרחים שווים וכי ישנה סטיגמה האומרת
שזקן נתפס כחלש, כמי שעשה את שלו, לכן קולו לא נשמע. הקשיש שחי בימנו לא מקבל את התנאים המתאימים לו
ואת הכבוד הדרוש לו ונתקל בדלתות אטומות ביחס הבלתי הולם מצד הסובבים אותו.
החברה מגלה חוסר סובלנות כלפי קשיש, שבא לידי ביטוי באי התחשבות בצרכים הבסיסים של הקשיש.
כך למשל, בתחבורה הציבורית, בני נוער מתעלמים מפניית הקשיש שמבקש לשבת.
ההתעללות והפגיעה בקשישים עולה לכותרות לאחרונה ואין מנוס מלשמוע באמצעי התקשורת על מעשי אלימות
המכוונים כלפי הקשישים תוך ניצול חולשתם, הזדקקותם ובעיקר תלותם באדם המטפל בהם.
המסקנות שלי מהסקירה
הספרותית-
קשישים
מיוצגים בתקשורת באופן שלילי ולא מכבד וניתן לראות כי דמויות של זקנים אינן משקפות
בריאות שמחה או כל דמות חיובית אחרת, הסיקורים המשלבים זקנים הם בעיקר שליליים
ונוגעים לאלימות והתעללות.
בשיטת המחקר-
בחרתי
לנתח 3 פרסומות בשנים 2008-2011 ו3 פרסומות בשנים 2013-2015 המציגות קשישים באופן כזה או אחר ולבדוק מה אופן הייצוג
והאם הוא השתנה מתקופה לתקופה.
מסקנות המחקר-
המסקנות שעלו מן הממצאים הן שלא השתנה ייצוג הקשישים
בפרסומות בין פעם להיום.
שיש שימוש בסטריאוטיפים שונים ומגוונים המיוחסים לזקנה.
חלק מוצג באור שלילי וחלק באור חיובי.
השערתי הייתה-
שהקשישים מיוצגים באופן שלילי
וסטריאוטיפי גם בפרסומות פעם וגם היום.
לסיכום המחקר-
תוצאות המחקר אינן תומכות בהשערתי שהייצוג היה ויישאר
שלילי בין שתי התקופות שניתחתי ונמצא שגם בעבר וגם היום הוצגו הזקנים גם באור
חיובי.
